השבוע הלך לעולמו אורן פרנק, מי שהיה מנכ"ל משותף ומנהל הקריאייטיב המיתולוגי של קשר בראל ומקאן אריקסון בשנות התשעים והאלפיים. כדי להנציח אותו ולהכיר אותו יותר, הזמנתי לשיחה את אייל לינור, יועץ אסטרטגי בכיר ששימש כסמנכ"ל האסטרטגיה במקאן והיה שותף קרוב של אורן לעבודה באותן שנים. דיברנו על תחילת דרכו של אורן ואיך הגיע לקשר בראל שהפכה בניהולו לאימפריה דרך משמעת וחתירה חסרת פשרות לניצחון. אייל סיפר איך אנשי קריאייטיב ציניים ומופרעים בראשות פרנק הסכימה להתמסר לתהליכי קואוצ'ינג נוקשים

איך הופכים מקריאייטור שיש לו או לה כבר כמות מכובדת של עוקבים לאחד שמקבל קמפיין ועושה מזה כסף? יערה אוחיון, מי שהייתה עד לפני מספר חודשים מנהלת קהילת היוצרים והפאבלישרים של טיקטוק בארץ וכיום מייסדת ושותפה בריז, מגלה את כל הסודות: איך ליהקו את היוצרים לפרוייקט של שטראוס בסרי לנקה? כמה חשיבות יש באמת למספר העוקבים (ספויילר: זה לא הדבר הכי חשוב), האם הכישרון לייצר תוכן מצליח מספיק גם כדי לייצר קמפיינים מסחריים, כמה חשיבות יש לקשרים בתעשייה או לכוחו של הסוכן ולמה קריטי בעיניה שליו

חברות טכנולוגיה וסוכנויות משפיענים מעדיפות בדרך כלל לשמור את הדאטה שלהן קרוב לחזה, אבל השבוע הוציאה חברת יומנז את דוח הבנצ'מרק הראשון מסוגו לעולמות המשפיענים בישראל ועוררה שיח בתעשייה. לינוי יחזקאל אלבו, מנכ"לית Humanz ישראל, הגיעה לשיחה כדי לענות על כל השאלות שהדוח מעורר. קודם כל שאלתי אותה על האינטרס המסחרי של גוף שמרוויח מניהול משפיענים לפרסם בחינם את הדאטה שלו, ואיך מנהלי שיווק יכולים לסמוך על נתונים שמגיעים מתוך הענף עצמו. דיברנו על הנתון שהפתיע רבים במחקר שמראה כי החזר

רועי מדלי, מנהל קריאייטיב בגליקמן בשיחה על הקמפיין של קראנץ׳ החדש

זאביק דרור, מבכירי אנשי יחסי הציבור והייעוץ התקשורתי בישראל ומי שמשרדו מנהל את יחסי הציבור של ישראכרט, נמצא ממש בתוך מלחמת כרטיסי התעופה. בשיחה הוא לא חסך ביקורת מהמהלך של כאל ו־FlyAll: לדבריו זו הייתה ״לאו דווקא אסטרטגיה חכמה״, בלי מכנה משותף ברור בין המשפיענים, ובעבודה ש״לא עשו אלגנטית. עשו עבודה מאוד פשוטה, נמוכה, לא מאוד קריאטיבית״. אבל דווקא כשהוא תוקף את הצד השני, עולה השאלה הגדולה של הפרק: האם זאביק באמת בונה אסטרטגיות, או פשוט מצטיין בלזהות לפני כולם את הדבר החם הבא?

אחרי רכישת ענק בסך מיליארד דולר, יד-2 עברה שינוי דרמטי: אסטרטגיה חדשה, מיתוג מחדש והחלפת משרד פרסום מראובני למקאן. איילת ניצן, סמנכ"לית השיווק של החברה, הגיעה לשיחה פתוחה על התהליך שעברה ששיאו בהשקת הקמפיין באמצעות מיקרו דרמה מקורית. דיברנו על בניית האסטרטגיה החדשה ״להתקדם זו לא דרמה״, האם הייתה גם מחשבה לשנות את השם יד-2 שכבר לא מייצג לגמרי את המוצר, על ההחלטה המקצועית להיפרד מראובני פרידן ולעבור למקאן דווקא אחרי הרכישה וגם, איך רכישת הענק משנה את תקציב מחלקת השיווק שהייתה

קובי כהן נחת השבוע מפסטיבל קאן ישר לפרק מיוחד שבו שילבנו כוחות כדי לנתח את הפיצוחים הגדולים של המהלכים הזוכים ולדבר על מה שעובר על התעשייה בעולם ואיך זה פוגש גם אותנו פה בארץ. דיברנו על הזכיות הגדולות בקטגוריית הסרטים, על הבחירה בגרנד פרי לקלוד ומה זה אומר על הגישה של הענף ל-AI, על סדרת הסרטים של איקאה שלקחו זהב ומשם גלשנו למהלכים הגדולים של השנה, אלו שיוצאים מגבולות המסך ומנסים לייצר אימפקט אמיתי. ביררנו מתי מהלכים כמו המשאית החטופה של קיטקאט או ניסוי הקקי של האגיס באמת מזי

שלי שמיר קינן נכנסה לתפקיד מנכ"לית באומן בר ריבנאי בסערה, כשכבר בשבוע הראשון הודיעו שמונה סמנכ"לים על עזיבתם, ובמקביל סופר-פארם, אחד הלקוחות האסטרטגיים של המשרד, הודיע על עזיבתו בסמוך לכניסתה. שלי מצידה הביאה גישת ניהול חדשה: "אני לא פרסומאית, באתי לנהל משרד פרסום כעסק", תוך שהיא מבהירה שהיא מסתכלת קודם כל על המספרים ועל דוחות שורת הרווח. היא לא פחדה להיפרד מלקוחות לא רווחיים, גם כשהם נחשבו אסטרטגיים, והובילה את המשרד לקדנציה עסקית שבסיומה עזבה לטובת הזירה הפוליטית. שאלתי אות

איך קרה שקמפיינים כושלים במיוחד זכו פעם בפרסים הכי נחשבים בתעשייה? מה היה הסוד המסחרי שמשרדי הפרסום ניסו להסתיר? ואיך הנהלת ערוץ 1 לימדה את המפרסמים לעקוף את חוקי הרגולציה? לרגל שבוע הספר, אני מארח בפודקאסט אני את עמיר עירון: איש שיווק, מרצה באקדמיה ומחבר הספר החדש "מסע פרסום: פרקים בחיי הפרסום הישראלי". יחד חזרנו בזמן אל שורשי הענף בארץ: החל מהיקים שהגיעו בשנות ה-30 והמציאו את המקצוע מחדש, דרך סיפורו המטורף של האגרונום שנכשל בחקלאות והקים את אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל,

מלחמת המחלבות של שבועות: איך גד, מותג מקום 4, עם תקציב קטן בהרבה מהענקיות תנובה ושטראוס, מצליח להילחם איתן ראש בראש על הנדל"ן הכי קשוח בסופר ולגרום לישראלים לרוקן את המדפים?