איך מצליחים להחדיר מותג פיצה בינלאומי לשוק ישראלי רווי שנשלט על ידי ענקיות ותיקות, ועושים את זה בלי משרד פרסום ובלי תקציבי מדיה מסורתיים? חן ריכטר, הבעלים של פאפא ג'ונס בישראל ובהולנד, הגיעה לשיחה על הדרך שבה הפכה רשת כמעט פושטת רגל לאחד המותגים הצומחים והסקסיים בענף. השיחה התמקדה בסיפור של מותג שנבנה דרך אינטואיציה שיווקית, גרילה בדיגיטל וחדשנות מוצרית שנועדה לייצר דיבור בלתי פוסק ברשתות החברתיות. שאלתי אותה על ההחלטה המודעת לוותר על שירותי משרד פרסום ועל היומרה של מנהלת שיו

דין פרליס הוא במאי קליפים בן 27 שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת את התאגיד הכי מסחרי בעולם, מקדונלדס, ולגרום לו לדבר בשפה של הרחוב. הוא חזר מבימוי כוכבי ענק באירופה כדי להוכיח שגם בפרסומות למיינסטרים הישראלי אפשר לייצר תוצר שלא נראה "מזיע", אלא כמו קליפ ראפ אמיתי של ליעד מאיר ועדן דרסו. שאלתי אותו איך יוצרים פרסומת שלא מבוססת על קונספט סיפורי אלא על וייב וסגנון, ומה היה בבריף המקורי של משרד הפרסום ואיך נוצרה חלוקת העבודה על יצירת הקריאייטיב בפועל, כשהטאלנטים כותבים את המילים

השם של הצמד הזה עלה הרבה השנה, בעיקר בצמוד לקמפיינים בולטים כמו ערק נוח, ביימי ומכללת תל-חי. ירין אהרונוף, במאי שהגיע מעולם ההפקה והאפטר, ואמרי בן עזרא, שהיה קופי שכיר עד לפני שמונה חודשים, מגדירים את עצמם כשני עצמאים שאוהבים לעבוד ביחד. לרגל יום העצמאות, הם הגיעו לשיחה על המשמעות של יציאה לדרך עצמאית ועל הדינמיקה בחיבור הלא סטנדרטי בין במאי לכותב שפועלים כ"בית קריאייטיב" נייד. שאלתי אותם מה גורם לאיש קריאייטיב לעזוב מסלול בטוח במשרדים הגדולים לטובת הלא נודע, ואיך ירין הצליח

האם הבינה המלאכותית מוציאה אותנו לחירות או פשוט מכניסה אותנו לעבדות חדשה? בפרק מיוחד לפסח פגשתי את גיא אגא לשיחה על מה שרבים מאיתנו מרגישים כלפי ה-AI: הפחד להישאר מאחור, ההשתעבדות ללמידה בלתי נגמרת והשאלה איך מדביקים את הקצב המטורף של הרכבת הזו. פרק על חירות מול תלות, על פחד מול הזדמנות, ועל המחיר של להישאר רלוונטי בעולם שלא עוצר.

ניר רפואה (פייבר) על המהלך שבו הציבו שלט ענק מול שלט הוליווד המקורי כדי להשיק קטגוריית במאי AI. שיחה על קריאייטיב בלי רשת ביטחון, על הרגע שבו הערפל כמעט הרס הכל, ולמה בעולם של AI הטעם האנושי הוא המצרך הכי יקר שיש.

מי בכלל מפרסם עוד ברדיו? עם השאלה הזו ניגשתי לשיחה עם אודליה ספרן, מנכ"לית "אס-מדיה" לשיווק תחנות רדיו אזוריות ושדרנית ה-AI הראשונה בישראל. בפרק ביררנו האם הרדיו חי על "זמן שאול" של נהגים בפקקים , למה התעשייה נשענת על סקר TGI מיושן במקום דאטה דיגיטלית , והאם שדרנית בינה מלאכותית היא באמת בשורה קריאייטיבית או רק דרך לקיצוץ עלויות. פרק ביקורתי על קריאייטיב, ביזנס והניסיון של המדיום הוותיק להמציא את עצמו מחדש

הסיפור של משרד הפרסום בלנקו מעניין אותי כבר תקופה ובטח אחרי שהמשרד התחיל לקטוף פרסים בגרנות. מצד אחד משרד עצמאי שפועל כבר יותר מעשור ומייצר עבודות בולטות שזוכות להכרה מקומית ובינלאומית. מצד שני, דווקא בשיחה עם אביתר סעדון, הבעלים והמנכ״ל של המשרד, הייתה תחושה שהוא פחות מתלהב, שלא לומר מתחמק מהתדמית של משרד קריאייטיב. זה הוביל אותנו לכמה שאלות שמעניינות אותי כבר הרבה זמן על הענף: האם זכייה בפרסי קריאייטיב באמת הופכת משרד לנחשק יותר אצל לקוחות או שזו בעיקר תהילה בתוך התעשייה. א

למה חברת דיגיטל ותיקה ומכובדת, עם 20 שנה של לקוחות כבדים ועבודה טובה, מחליטה להתמזג לתוך משרד פרסום קלאסי? איתמר בר מגרייט דיגיטל מדבר בגילוי לב על ההחלטה, על הענף, ועל מה שזה אומר לכל מי שנמצא באותו מקום.

למה חברה שנולדה כמאגר של מוזיקה וסטוקים ועוברת פיבוט משמעותי לעולמות ה-AI מחליטה דווקא עכשיו לפרסם בסופרבול? בפרק הזה אני מארח את לירן פרידמן, VP Brand Marketing של Artlist, לשיחה על מהלך חד ובלתי שגרתי: רכישת ספוט בסופרבול ימים ספורים לפני המשחק, והפקה מואצת של שלוש פרסומות מבוססות AI, שנוצרו אין־האוס, בזמן אמת, כחלק ממהלך קריאיטיבי יוצא דופן. דיברנו על הדרך שבה תהליכי הקריאייטיב משתנים, על האפשרות לייצר פרסומת שנראית כמו מיליון דולר מתוך מחשב בלבד ועל החלטה ללכת עד הסוף עם

לירז סופרין הגיע בעיקרון לדבר על הקמפיין החדש של מילקי. אבל מהר מאוד השיחה התגלגלה לשאלות יותר אסטרטגיות שקשורות למותג: על ההחלטה להתמקד ב־Gen Z אחרי שנים שהם מותג משפחתי, על הבחירה הלא טריוויאלית בנס וסטילה ועל “אל תיגעו לי במילקי” כרעיון אחד שמחזיק גם נוסטלגיה וגם נחשקות עכשווית. משם גלשנו לשאלה של החופש היצירתי. כמה באמת אפשר לייצר נונסנס כשמעורבים בתהליך גם מותג גדול, גם משרד פרסום וגם טאלנטים ובמאי דומיננטי כמו עידו קציר. מתי ואיפה כולם מעורבים בבחירות (כולל פאנלים עם ד