איך קרה שקמפיינים כושלים במיוחד זכו פעם בפרסים הכי נחשבים בתעשייה? מה היה הסוד המסחרי שמשרדי הפרסום ניסו להסתיר? ואיך הנהלת ערוץ 1 לימדה את המפרסמים לעקוף את חוקי הרגולציה? לרגל שבוע הספר, אני מארח בפודקאסט אני את עמיר עירון: איש שיווק, מרצה באקדמיה ומחבר הספר החדש "מסע פרסום: פרקים בחיי הפרסום הישראלי". יחד חזרנו בזמן אל שורשי הענף בארץ: החל מהיקים שהגיעו בשנות ה-30 והמציאו את המקצוע מחדש, דרך סיפורו המטורף של האגרונום שנכשל בחקלאות והקים את אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל,

מלחמת המחלבות של שבועות: איך גד, מותג מקום 4, עם תקציב קטן בהרבה מהענקיות תנובה ושטראוס, מצליח להילחם איתן ראש בראש על הנדל"ן הכי קשוח בסופר ולגרום לישראלים לרוקן את המדפים?

לפני כמה שבועות ישבתי לכוס קפה עם מנהל שיווק של אחד המותגים הגדולים בארץ, והוא שאל אותי שאלה פשוטה שחתכה את האוויר: "תגיד, מירן, למה בעצם אני ממשיך לשלם למשרד הפרסום שלי את אותו הריטיינר, כשאני יודע שהם סוגרים לי היום חצי מהעבודה בלחיצת כפתור של AI?" השאלה הזו היא הפיל הכי גדול שיושב כרגע בחדרי הישיבות של התעשייה שלנו, ואף אחד לא באמת רוצה לדבר עליו בגלוי. דוח חדש של חברת המחקר Forrester בשיתוף רשת Dentsu Creative מניח את הפיל הזה על השולחן עם מספרים די מבהילים: שמונה מתוך עש

שחר בארי, מבכירי עורכי האופליין בישראל, הגיע לשיחה על האומנות הבלתי נראית של חדר העריכה. בפרק שדן במתח שבין קראפט גבוה ללחצים מסחריים , שאלתי אותו על הקביעה שעורך טוב הוא קודם כל במאי טוב , ואיך מעורבות מוקדמת בשלב הסטוריבורד מצילה פרויקטים מאסון. דיברנו על הפוליטיקה מול משרדי הפרסום והלקוחות , ואיך שורדים תיקונים שמסרסים את הקריאייטיב. משם גלשנו למהפכת ה-AI ועורכי הקאפקאט בסושיאל – האם הרובוטים יחליפו את המגע האנושי? פרק על שותפות אינטימית בחדר חשוך והמלחמה על הכבוד של אנשי

איך מצליחים להחדיר מותג פיצה בינלאומי לשוק ישראלי רווי שנשלט על ידי ענקיות ותיקות, ועושים את זה בלי משרד פרסום ובלי תקציבי מדיה מסורתיים? חן ריכטר, הבעלים של פאפא ג'ונס בישראל ובהולנד, הגיעה לשיחה על הדרך שבה הפכה רשת כמעט פושטת רגל לאחד המותגים הצומחים והסקסיים בענף. השיחה התמקדה בסיפור של מותג שנבנה דרך אינטואיציה שיווקית, גרילה בדיגיטל וחדשנות מוצרית שנועדה לייצר דיבור בלתי פוסק ברשתות החברתיות. שאלתי אותה על ההחלטה המודעת לוותר על שירותי משרד פרסום ועל היומרה של מנהלת שיו

דין פרליס הוא במאי קליפים בן 27 שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת את התאגיד הכי מסחרי בעולם, מקדונלדס, ולגרום לו לדבר בשפה של הרחוב. הוא חזר מבימוי כוכבי ענק באירופה כדי להוכיח שגם בפרסומות למיינסטרים הישראלי אפשר לייצר תוצר שלא נראה "מזיע", אלא כמו קליפ ראפ אמיתי של ליעד מאיר ועדן דרסו. שאלתי אותו איך יוצרים פרסומת שלא מבוססת על קונספט סיפורי אלא על וייב וסגנון, ומה היה בבריף המקורי של משרד הפרסום ואיך נוצרה חלוקת העבודה על יצירת הקריאייטיב בפועל, כשהטאלנטים כותבים את המילים