הכותרת הראשית של Adweek מ-CES חושפת שינוי עמוק: ה-AI מתחיל לשנות את מודל התמחור של סוכנויות הפרסום.

לפני כמה ימים ישבתי עם אחד האנשים הבכירים בענף הפרסום. השיחה התגלגלה לתלונה על תחרות גרנות, והכתבה שפורסמה ב״הארץ״. הוא טען שאני נאחז בעולם מיושן ותיאר עולם שמנוהל דרך פרפורמנס, דאטה, אוטומציה ו־AI. עולם שבו ההחלטות עוברות דרך מערכות, פאנלים, דשבורדים ואלגוריתמים. ניסיתי להסביר לו שלתפיסתי, החשיבות של רעיונות גדולים לא נעלמה. היא שינתה פורמט. רעיונות טובים משתמשים בכלים של התקופה. הם נכנסים לפידים, מתיישבים על אלגוריתמים, הופכים לממים, לסטוריז, לאירועים פיזיים, וממשיכים לעשות

הקמפיין החדש של מזרחי טפחות בכיכובו של שורד השבי שגיא דקל־חן עורר סערה מיד אחרי הברייק הראשון. האם מדובר במהלך אמיץ שמבקש לגעת בתקווה, או בשימוש ציני בטראומה לאומית לטובת קידום הטבה שהבנק נותן במסגרת המתווה של בנק ישראל? אדם פדר, סמנכ״ל הקריאייטיב שאחראי על הקמפיין המדובר חושף בפרק את התהליך מאחורי הקלעים: איך נולד הרעיון מצפייה בסרטון נגינה של שגיא בסלון ביתו, ואיך אושר מול הנהלת הבנק מהלך נפיץ כל כך, תוך ידיעה ברורה שהם עתידים “לשלם מחיר” על הראשוניות שבשימוש באדם שחזר מהשב

חנוכה הגיע ואיתו קמפיין החג של רולדין, שגם השנה נראה מוקפד ועוצר נשימה. אבל האם הקו הזה לא מיצה את עצמו והפך שקוף? צור גולן, הפרסומאי של הרשת בעשר השנים האחרונות, מסביר למה כשאתה מלך הקטגוריה התחרות דווקא קשה יותר מול אינסוף מאפיות פרטיות ושכונתיות ולמה בעולם שבו המוצרים נהיים דומים, גם צילום אוכל יפה ככל שיהיה מפסיק להוות בידול. דיברנו על חדשנות מוצרית, על הפיתוחים וההשקעה שמאחורי הסופגניות, על הבחירה להישאר עם אותה שפה לאורך זמן במקום להגיד “יאללה, שוברים”, על שיתוף הפעולה

יש מהלכים שמרגישים כמו צילום רנטגן של הרגע שבו תעשיית הפרסום עומדת מול שינוי תרבותי. הפרסומת של מקדונלד׳ס הולנד, שנוצרה כולה ב־AI והוסרה תוך ימים ספורים, היא בדיוק הרגע הזה. במבט ראשון הסרט נראה כמו קומדיה עונתית מוכרת. חתול מפיל עץ, מישהו מחליק על הקרח, עוגיות יוצאות מהתנור במצב מפוקפק. סצנות שמנסות להזכיר לנו שתקופת החגים מלאה בבלגן מתוק. השיר הקלאסי It’s the Most Wonderful Time of the Year הפך כאן ל־It’s the Most Terrible Time of the Year. המסר פשוט. העולם מתעייף, מקדונלד׳

פרטנר השיקו השבוע קמפיין חדש שמנסה לשבור את מה שבן בכר הגדיר כ"פרסומות שנראות אותו דבר". במקום עוד שיר (כמו בחדש של סלקום), הם הלכו על ״לשחרר את שולי״ ומה קשור, שלוש וחצי דקות שנראות כמו קולנוע ולא כמו פרסומת. דיברנו על הבריף הפשוט של “הכי גדול והכי זול”, על איך הדמויות של שולי מתלבשות עליו טבעי, ועל האתגר לשלב את סטטיק עם דבר המפרסם בלי שזה ירגיש מזיע. איך התגובה והאם זו התחלה של שפה שיהיה לך המשך? התשובות בפרק. להאזנה בספוטיפיי> להאזנה באפל: או פה באתר: או לצפות פה ביוטיוב: