הכותרת הראשית של Adweek מ-CES חושפת שינוי עמוק: ה-AI מתחיל לשנות את מודל התמחור של סוכנויות הפרסום.

לפני כמה ימים ישבתי עם אחד האנשים הבכירים בענף הפרסום. השיחה התגלגלה לתלונה על תחרות גרנות, והכתבה שפורסמה ב״הארץ״. הוא טען שאני נאחז בעולם מיושן ותיאר עולם שמנוהל דרך פרפורמנס, דאטה, אוטומציה ו־AI. עולם שבו ההחלטות עוברות דרך מערכות, פאנלים, דשבורדים ואלגוריתמים. ניסיתי להסביר לו שלתפיסתי, החשיבות של רעיונות גדולים לא נעלמה. היא שינתה פורמט. רעיונות טובים משתמשים בכלים של התקופה. הם נכנסים לפידים, מתיישבים על אלגוריתמים, הופכים לממים, לסטוריז, לאירועים פיזיים, וממשיכים לעשות

הקמפיין החדש של מזרחי טפחות בכיכובו של שורד השבי שגיא דקל־חן עורר סערה מיד אחרי הברייק הראשון. האם מדובר במהלך אמיץ שמבקש לגעת בתקווה, או בשימוש ציני בטראומה לאומית לטובת קידום הטבה שהבנק נותן במסגרת המתווה של בנק ישראל? אדם פדר, סמנכ״ל הקריאייטיב שאחראי על הקמפיין המדובר חושף בפרק את התהליך מאחורי הקלעים: איך נולד הרעיון מצפייה בסרטון נגינה של שגיא בסלון ביתו, ואיך אושר מול הנהלת הבנק מהלך נפיץ כל כך, תוך ידיעה ברורה שהם עתידים “לשלם מחיר” על הראשוניות שבשימוש באדם שחזר מהשב

חנוכה הגיע ואיתו קמפיין החג של רולדין, שגם השנה נראה מוקפד ועוצר נשימה. אבל האם הקו הזה לא מיצה את עצמו והפך שקוף? צור גולן, הפרסומאי של הרשת בעשר השנים האחרונות, מסביר למה כשאתה מלך הקטגוריה התחרות דווקא קשה יותר מול אינסוף מאפיות פרטיות ושכונתיות ולמה בעולם שבו המוצרים נהיים דומים, גם צילום אוכל יפה ככל שיהיה מפסיק להוות בידול. דיברנו על חדשנות מוצרית, על הפיתוחים וההשקעה שמאחורי הסופגניות, על הבחירה להישאר עם אותה שפה לאורך זמן במקום להגיד “יאללה, שוברים”, על שיתוף הפעולה

יש מהלכים שמרגישים כמו צילום רנטגן של הרגע שבו תעשיית הפרסום עומדת מול שינוי תרבותי. הפרסומת של מקדונלד׳ס הולנד, שנוצרה כולה ב־AI והוסרה תוך ימים ספורים, היא בדיוק הרגע הזה. במבט ראשון הסרט נראה כמו קומדיה עונתית מוכרת. חתול מפיל עץ, מישהו מחליק על הקרח, עוגיות יוצאות מהתנור במצב מפוקפק. סצנות שמנסות להזכיר לנו שתקופת החגים מלאה בבלגן מתוק. השיר הקלאסי It’s the Most Wonderful Time of the Year הפך כאן ל־It’s the Most Terrible Time of the Year. המסר פשוט. העולם מתעייף, מקדונלד׳

פרטנר השיקו השבוע קמפיין חדש שמנסה לשבור את מה שבן בכר הגדיר כ"פרסומות שנראות אותו דבר". במקום עוד שיר (כמו בחדש של סלקום), הם הלכו על ״לשחרר את שולי״ ומה קשור, שלוש וחצי דקות שנראות כמו קולנוע ולא כמו פרסומת. דיברנו על הבריף הפשוט של “הכי גדול והכי זול”, על איך הדמויות של שולי מתלבשות עליו טבעי, ועל האתגר לשלב את סטטיק עם דבר המפרסם בלי שזה ירגיש מזיע. איך התגובה והאם זו התחלה של שפה שיהיה לך המשך? התשובות בפרק. להאזנה בספוטיפיי> להאזנה באפל: או פה באתר: או לצפות פה ביוטיוב:

בשקט-בשקט, בלי יותר מדי רעש, קרה הרעש הכי גדול שענף הפרסום ידע בעשור האחרון – תאגידי הענק Omnicom ו־Interpublic התמזגו. כן, שניים מהשחקנים הכי משמעותיים בפרסום העולמי, אלא שאחראים יחד על קמפיינים של כמעט כל מותג בינלאומי שעולה לכם לראש – הפכו לגוף אחד. וזה לא סיפור רחוק – זה סיפור שצפוי להשפיע גם על באומן, מקאן, גיתם, יהושע וגם עליכם. רגע, מה זה בכלל "תאגידי פרסום"? בעולם הפרסום יש שכבה אחת שאנחנו בישראל כמעט לא רואים ביומיום, ה-holding companies, או כמו שנקרא להם מעכשיו: תאג

למה לעזאזל אנחנו ממשיכים לעבוד בשיטת המכרזים? כולנו יודעים שזאת שיטה שבורה שעולה המון כסף למשרד ולא מביאה כלום למותג (חוץ מרעיונות קריאטיביים בחינם). ההיפך, זאת שיטה שמייצרת אשליה שלא קשורה למציאות: כל הקודקודים של המשרד מעורבים בבריף, מה שלא קורה במציאות. "רונה ועידו" (שם קוד) פותרים את הקריאטיב, מה שלא קורה במציאות. חצי ממה שמציגים בדיגיטל בכלל לא אפשרי. ועדיין, כולם מתייחסים לזה ברצינות כאילו ככה באמת מפצחים פרסום. ולפני המספרים, חשוב להגיד משהו שהדו״ח מדגיש ממש חזק: המכרז

D&AD פותחים את עונת 2026 עם מהלך שמרגיש כמו מראה מול כל מי שעובד בעולם הקריאייטיב. סרט מינימליסטי שמתרחש בבית קברות לרעיונות מציף את השאלה האם היצירתיות עדיין זזה קדימה או נתקעת באמצע. מהלך שמחדד מחדש את החשיבות של תנועה, החלטות ומומנטום ומדבר גם אל הקריאייטיב הישראלי ואל הרוח שמובילה את גרנות.

כבר שבע שנים שליברה, החברה שהבטיחה לשנות סדרי ביטוח, מייצרת סרטונים מפתיעים, קריאייטיביים ובלתי צפויים. מי שעומד מאחורי השפה הקריאייטיבית של ליברה מיום הקמתה הוא עידן לוי שעבד עליה בזמנו בקשת ומלווה אותה עד היום כאיש קריאייטיב חיצוני. דיברנו על פיצוח האסטרטגיה של המותג ליברה, על קמפיין ההשקה- ״אמנת ליברה״, איך נולדה השפה של ״לא מה שציפיתם״ ובעיקר איך מתחזקים אותה כל כך הרבה זמן ומצליחים להפתיע בכל פעם מחדש. נגענו בבחירה של תומר קפון כפרזנטור, בקריין המזוהה ומה עושים כשנכנסת ח