.png){kind=small}
״אמרתי להם: אם נעשה את זה פרסומי רגיל, זה לא יהיה מגניב״- פרק 435 עם דין פרליס במאי הפרסומת ״הוט האני״ של מקדונלד׳ס
- Meiran Pachman
- לפני 23 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
דין פרליס הוא במאי קליפים בן 27 שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת את התאגיד הכי מסחרי בעולם, מקדונלדס, ולגרום לו לדבר בשפה של הרחוב. הוא חזר מבימוי כוכבי ענק באירופה כדי להוכיח שגם בפרסומות למיינסטרים הישראלי אפשר לייצר תוצר שלא נראה "מזיע", אלא כמו קליפ ראפ אמיתי של ליעד מאיר ועדן דרסו.
שאלתי אותו איך יוצרים פרסומת שלא מבוססת על קונספט סיפורי אלא על וייב וסגנון, ומה היה בבריף המקורי של משרד הפרסום ואיך נוצרה חלוקת העבודה על יצירת הקריאייטיב בפועל, כשהטאלנטים כותבים את המילים ומפיקים את המוזיקה עוד לפני שיש תסריט סגור, והבמאי בונה את הוויז'ואל תוך כדי תנועה. דיברנו על ההחלטה לזרוק לפח את ה"רואים-שומעים" המסורתי, ואיך מצליחים לשכנע את המשרד והלקוח לשחרר שליטה ולסמוך על פרפורמנס שנבנה רק בחדר העריכה.
דיברנו על המורכבות שבמפגש הראשון עם עולם הפרסום הממוסד, כשהבמאי צריך לרצות שני לקוחות במקביל את המשרד ואת הלקוח עצמו. ביררתי איך מגשרים על הפער כשהבמאי דורש לוק אפל וקונטרסטי בזמן שהלקוח נלחץ מה"פוד-אפיליות" של ההמבורגר. משם המשכנו לשאלה הפרקטית שמעסיקה כל יוצר צעיר: איך בכלל מתמחרים סרט כזה כשאין תסריט סגור ואיך מתרגמים "וייב" להצעת מחיר ודרישות הפקה.
נגענו גם בשאלת ההתמסחרות ובביקורת על החיבור בין אמני קצה לקונגלומרט מסחרי. חקרתי איך שומרים על האותנטיות של הטאלנט בתוך מגה-ברנד, והאם העובדה שליעד מאיר לא מחזיק מוצר ומחייך למצלמה היא הסוד שהופך את המהלך למגניב ולבסוף, האם הוא רק במאי של ראפ או שהוא יכול לעשות עוד סוגי סרטים ופרסומות.
פרק על הניסיון לברוח מהפרסום הרגיל, על השרירים המקצועיים שנדרשים כדי לשמור על לוק שתופס את העין, ועל הדור החדש שלא מחכה לאישור מהמיינסטרים כדי להפוך אותו למגרש המשחקים שלו.
או פה באתר:
ואפשר גם לצפות בוידאו:
קבלת רפרנסים מקצועיים, לשאול ״מי מכיר״ ועוד- לקבוצת הווצאפ החדשה של קריאייטיב פירסט>
חדשות, קמפיינים מהעולם ומאמרי חובה- לעמוד האינסטגרם המתחדש>
שיחות ביקורתיות, ניתוחי קמפיינים ומאמרים מקצועיים- לקבוצת הפייסבוק קריאייטיב פירסט
מאמרים מקצועיים של מיטב הכותבים בענף- להצטרפות לניוזלטר הקיצר
