למה לעזאזל אנחנו ממשיכים לעבוד בשיטת המכרזים? כולנו יודעים שזאת שיטה שבורה שעולה המון כסף למשרד ולא מביאה כלום למותג (חוץ מרעיונות קריאטיביים בחינם). ההיפך, זאת שיטה שמייצרת אשליה שלא קשורה למציאות: כל הקודקודים של המשרד מעורבים בבריף, מה שלא קורה במציאות. "רונה ועידו" (שם קוד) פותרים את הקריאטיב, מה שלא קורה במציאות. חצי ממה שמציגים בדיגיטל בכלל לא אפשרי. ועדיין, כולם מתייחסים לזה ברצינות כאילו ככה באמת מפצחים פרסום. ולפני המספרים, חשוב להגיד משהו שהדו״ח מדגיש ממש חזק: המכרז

בכל שנה בדצמבר הברייק בטלוויזיה הופך למצעד של שקרים מוסכמים. כולם מחייכים סביב שולחן עמוס כל טוב, הילדים לבושים נקי והסבתא תמיד מאושרת. מותגים אוהבים למכור לנו את הפנטזיה הזו כי היא קלה לעיכול. אבל האמת היא שחגים הם בעיקר מתח, לוגיסטיקה ורגעים קטנים של פאניקה. הקמפיין החדש של Orange לחג המולד החליט לזרוק את הפילטרים לפח. במקום עוד סרטון דביק וסנטימנטלי, הסוכנות Publicis Conseil בחרה באסטרטגיה של כנות רדיקלית עטופה בהומור אבסורדי. הנציג שתמיד שם (פיזית) המהלך הקריאייטיבי פשוט

D&AD פותחים את עונת 2026 עם מהלך שמרגיש כמו מראה מול כל מי שעובד בעולם הקריאייטיב. סרט מינימליסטי שמתרחש בבית קברות לרעיונות מציף את השאלה האם היצירתיות עדיין זזה קדימה או נתקעת באמצע. מהלך שמחדד מחדש את החשיבות של תנועה, החלטות ומומנטום ומדבר גם אל הקריאייטיב הישראלי ואל הרוח שמובילה את גרנות.

בעוד שרוב אנשי השיווק רודפים אחרי טרנדים ותרבויות חולפות, ריצ’רד שוטון, אחד הקולות המובילים בעולם מדעי ההתנהגות, טוען שהסוד טמון דווקא...

העולם של הטלוויזיה המסורתית מאבד רלוונטיות. הרייטינג מתכווץ, התקציבים נחתכים והצופים נודדים אל סטרימינג ורשתות חברתיות. אל תוך המציאות...

במשך שנים אנחנו מדברים על קריאטיב, על רעיונות גדולים ועל סרטים שמצליחים לגעת בקהל. אבל מתחת לפני השטח יש עוד שלושה גורמים לא פחות קריטיים...

זה לא סוד שהייתי השנה בן 50 ותמו לי להגיד לכם שבגיל חמישים גברים עושים שני דברים: הראשון הוא לקנות לעצמם הארלי חדש. השני, או ליתר דיוק מה...

Rage-Bait הוא לא סתם פרובוקציה, אלא אחת התופעות הכי חמות בשיווק של השנים האחרונות. למה מותגים כמו American Eagle, E.l.f, Swatch ו-Cracker Barrel מוצאים את עצמם שוב ושוב במרכז סערה ציבורית? ואיך הופכים את האש הזאת לכלי אסטרטגי ולא לנזק תדמיתי? במאמר אני מסביר מה עומד מאחורי התופעה, למה דווקא עכשיו, ומביא דוגמה אישית מקמפיין שעורר רעש עצום עוד לפני שהכרנו את המונח – Urban עם שולה זקן.

בחור בן 21 שם שלט פשוט אך בולט בטיימס סקוור, ובמקום גרפיקה נוצצת בחר בכנות חצופה כדי למכור את המוצר שלו. המהלך של Cluely מוכיח שלפעמים האנטי־פרסום הוא הכלי החזק ביותר ושמותג אמיץ יכול לגנוב את ההצגה גם במגרש של הגדולים.

בואו נדבר רגע על גבולות. בפרסום, הם תמיד היו שם — לפעמים נמתחו, לפעמים נחצו, לפעמים נמחקו במופגן. אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה...